הנוף, מטמורפוזותיו, שבריריותו וכוחו, גיווןו הצבעוני במהלך היום, מעוררים בי קסם מתחדש ללא הרף. הפחד מזעמו, מהתפרקותו הטבעית ומהשינויים שחוללה המין האנושי מזינים את מחשבותיי. נושא זה נשאר קבוע בעבודתי ומהווה בסיס לכמה מסדרות אלה.

הגוף, שנבנה מחדש מטביעת פלג גוף עליון מאחור, מוטבע בדיו על פיסות בד קרועות ישנות. לאחר מכן, כשהוא מתמוסס, גוף זה חורט את צל מה שהיה פעם, את העקבות החולף של מעברו והשמדתו, ובהיסוס על הסף שיש לחצות, משאיר את הצופה להחליט על גורלו.

סימנים ואותיות, סימני פיסוק וכתיבה, אלפביתים, כל מה שנראה כמאפשר מראית עין של תקשורת והעברה כתובה מסקרן אותי.

אני משתמש בכל הקודים האלה ומערבב אותם, גורם להם לבנות סוגים של נופים ודמויות אנתרופומורפיות.

סוגיית הכתיבה מצטלבת עם זו של הגוף וזו של הנוף.